שנת מאסר למנהל חברה שהורשע באי העברת ניכויים ואי הגשת דוחות שנתיים במועד

שנת מאסר למנהל חברה שהורשע באי העברת ניכויים ואי הגשת דוחות שנתיים במועד

לאחרונה גזר בית משפט השלום באשדוד על חברת כספות ענבל בע"מ (להלן:"הנאשמת"), ומנהלה, מנחם אריה ( להלן: "הנאשם ") 12 חודשי מאסר בפועל בגין אי העברת מס שנוכה במקור במשך מספר חודשים – עבירות לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה ובגין עבירות של אי הגשת דו"חות במועד למס הכנסה – בניגוד לסעיף 216(4) לפקודה.
כעולה מכתב האישום החברה עסקה, בין היתר, בייצור כספות בישראל והעסיקה עובדים וקבלני משנה. בתקופה שבין יוני 2000 למרץ 2001 ניכתה החברה מס מעובדיה וכן מתשלומים ששולמו לקבלני המשנה אולם לא העבירה את הסכומים שניכתה למס הכנסה. כמו כן לא הגישה החברה לפקיד השומה דו"חות על הכנסותיה, בצירוף מאזנים ודו"חות רווח והפסד, לשנים 2000-2001.
הנאשם, בהיותו מנהל פעיל בחברה ידע ולא נקט בכל האמצעים הסבירים למניעת העבירות.
חוב קרן הניכויים עמד על 117,845 ₪ והיתרה הריאלית עמדה על סך של 271,847 ש"ח– חוב אשר לא הוסר עד היום ואילו דו"חות החברה והדו"חות האישיים של המנהל הוגשו במהלך שנת 2004.
הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום המיוחסות להם ובתום פרשת הוכחות הורשעו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
ב"כ המאשימה הפנה לקביעות של בתי המשפט בעבירות מס תוך שימת דגש על האינטרס הציבורי והרתעת הרבים, וכי ענישה מחמירה נובעת מן הצורך להילחם בעבריינות מס לאור הקלות הבלתי נסבלת בביצוען אל מול הקושי הטמון בגילוין.
לעניין אי הגשת הדו"חות במועד ציין ב"כ המאשימה, כי דו"חות הם הבסיס לקיומה של מערכת מיסוי תקינה ועבירות המתפרסות על מספר שנות מס מקנות משנה חומרה למעסיק ומלמדות על זלזול הנאשמים והחבות כלפי רשויות המס.
לעניין טענת מצב כלכלי קשה הפנה ב"כ המאשימה לפסיקה רחבה הדוחה נסיבות אלה כנסיבות המצדיקות או אף אמורות להקל בענישה וקובעת, כי אין לנישום זכות לבסס את המשך פעילותו העסקית על כספים שלא שייכים לו – במקרה זה כספי הניכויים.
מנגד, טען סנגורו של המנהל בהרחבה כי מדובר בעסק שהיה מפעל חייו של המנהל וקרס לאחר כשלון עסקי. לא מדובר בעבירות שבוצעו לאורך תקופה ארוכה ונבעו מתוך שיקול דעת מוטעה באשר בחר הנאשם להציל את העסק במקום לשלם את תשלומי הניכויים. הסיבות לכישלון העסקי טמון במוסר התשלומים הירוד של הלקוחות, ביניהם נמנים מוסדות גדולים, אשר החלו לעכב את התשלומים שהגיעו לחברה – דבר שהוביל לביטול מסגרת האשראי ועיקול חשבונות הבנק.
המנהל ניסה להציל את החברה והשקיע מאות אלפי שקלים מכספו הפרטי בתקווה שיצליח לשרוד ולהבריא את החברה, כאמור, ללא הצלחה.
הסנגור הצביע גם על נסיבות אישיות ומיוחדות של המנהל , אשר חווה, בין היתר, משבר אישי רפואי קשה לאשת הנאשם , וכן היותו מצוי בהליכי פשיטת רגל.

בית המשפט פסק:

בית המשפט, סקר פסיקה של בית המשפט העליון שהדגישה את החשיבות בהטלת עונשים מחמירים לעברייני מס ואת סלידתה של החברה מהתנהגות זו, תוך דגש על האינטרס הציבורי.
בית המשפט חזר והדגיש כי אין אדם רשאי לבסס עסקו על כספים שאינם שייכים לו – בוודאי לא על כספים שנוכו מעובדים וקבלנים, ולא הועברו אל המדינה, אלא לכיסם של העבריינים – במקרה זה לקופתה של החברה הקורסת.
באשר לדו"חות שלא הוגשו במועד, קיבל בית המשפט את עמדת המדינה, כי מערכת גביית מס מסודרת ותקינה מושתת על דיווח שוטף ונכון של הנישומים לרשויות המס, באמצעות דו"חות שנתיים ואי הגשתם במועד משבשת את האפשרות לעקוב אחר הנישומים ולשום את חבותם למס.
בית המשפט הדגיש, כי הענישה היא לעולם אינדיווידואלית וציין את התחשבותו בנסיבות החריגות של הנאשם: שירותו הצבאי, תרומו לחברה, מצבו הכלכלי הקשה ונסיבותיו המשפחתיות.
לאחר שמיעת הצדדים ועיון בפסיקה שהוגשה ע"י הצדדים דן בית המשפט את הנאשם לריצוי מאסר בפועל למשך 12 חודשים, מאסר על תנאי וקנס בסך 20,000 ₪.




וורדפרס ‹שגיאה