מיסוי אזרחי מס הכנסה: מהו מרכז חיים לצורך הטבה במס? והאם מרכז חיים כפול אינו מזכה בהטבת מס

מיסוי אזרחי מס הכנסה: מהו מרכז חיים לצורך הטבה במס? והאם מרכז חיים כפול אינו מזכה בהטבת מס

במהלך השנים 1981-1994 התגורר משה הלפמן (להלן:"המערער") עם בני משפחתו בקרית מוצקין.
בנובמבר 1994 החל המערער לעבוד באתר דרום של קבוצת חיפה כימיקלים ושימש חלק מצוות ההקמה.
משנת 2001 שימש המערער כמנהל המפעל, דבר אשר חייב אותו לגור בקרבת המפעל. בנסיבות אלה עבר המערער להתגורר בעיר ערד, הסמוכה למפעל, והוא התגורר שם ברציפות עד שנת 2009, כולל שנות המס שבערעור.

הסדר נורמטיבי

בשנת 2003 נקבעה זכאות לזיכוי ממס ליחיד שמקום מגוריו באזור באר שבע והנגב, לרבות העיר ערד, וזאת מכוח סעיף 11ב(א) לפקודת מס הכנסה, תשכ"א- 1961 (להלן" הפקודה").
בנוגע לשנות המס 2005 ו- 2006 נקבעה הזכאות לתושב שהוגדר כיחיד שמרכז חייו באותו ישוב.
כדי שנישום יזכה להטבה האמורה עליו להוכיח כי הוא "תושב" ביישוב מזכה וכי אין לו "מרכז חיים כפול".
הבחינה למרכז חיים ביישוב מזכה נעשית לפי מבחן פיזי-אובייקטיבי אשר במסגרתו יש לבחון את מירב הזיקות של אותו אדם, בנסיבות הספציפיות למקום המזכה,
וכן באמצעות המבחן הסובייקטיבי אשר יבחן את כוונותיו של אותו נישום והיכן הוא רואה את מרכז חייו.

טענות הצדדים:

המערער ביקש הנחה במס וטען כי הוא מתגורר בערד ומנהל משק בית מלא ויש בדירתו בערד את כל הנדרש לניהול מערכת יציבה.
המערער ציין כי בני משפחתו עברו להתגורר בבנימינה ובסופי שבוע הוא נוהג להתארח שם ולהגיע מדי ימי א' לישיבות ההנהלה בחיפה.
המערער טען כי יש לראותו כמי שמתארח בבית רעייתו כאשר היא זו שדואגת לאחזקת הבית והתיקונים, לרבות טיפול בילדים.
את הטענה כי ערד היא מרכז חייו ניתן לבסס הן במישור האובייקטיבי והן במישור הסובייקטיבי. יש במגורים בעיר ערד כדי לקדם את תכליתו של החוק, שכן בהקמת המפעל בדרום ובניהולו שם יש משום עידוד פיתוח הכלכלה, העשרה חברתית והגדלת מספר התושבים.
לטענת פקיד השומה (להלן:" המשיב") שהייה חלקית בבנימינה, במיוחד כאשר החלק האחר של משפחתו מתגורר בבנימינה ואותו בית משמש גם את המערער, אינו יכול להפוך את ערד כמרכז חייו היחיד. מרכז חיים כפול אינו מזכה בהטבה האמורה.

בית המשפט פסק:

ככלל, אדם המתגורר לצורכי עבודה בישוב אחד ובמקביל נמצא בסופי שבוע עם בני משפחתו בישוב אחר אינו יכול להיכלל בהגדרה של מרכז חיים יחיד בישוב מזכה.
הזכאות להטבה הינה בגדר חריג והחלתו מותנית במילוי דווקני של כל התנאים במצטבר.
בית המשפט קבע כי שיבה הביתה בכל סוף שבוע אינה נעשית במעמד של "אורח", גם אם המשפחה מבקשת להעניק לבן אותו משפחה יחס מיוחד בשל היעדרות במהלך השבוע.
בית המשפט קבע, כי נקודת המוצא של המערער לפיה דרישה קפדנית של התנאים המחייבים כדי לזכות בזיכוי ממס הינה פרשנות הסותרת את ערכי היסוד של השיטה המשפטית, ופוגעת בזכותו של יחיד לקבל החלטה בנוגע לאוטונומיה של כל אחד מבני הזוג להגשים את אישיותו ואת בחירתו, הינה מוטעית.
סעיף 11 לפקודה המקנה הנחה בדרך של זיכוי בגין תושבות בישוב מזכה, הוא חריג לכלל הבסיס השוויוני לפיו, על כל אדם לשלם מס פרוגרסיבי בשיעור זהה המותנה בגובה הכנסתו.
לפיכך, אין מקום לטענת המערער, כי צמצום ההגדרה של תושבות בישוב מזכה פוגעת בעקרונות המהוות בסיס בשיטת המשפט, דווקא בגין היותה של השיטה המשפטית מבוססת על שוויון.
הסדר בדבר קיומו של זיכוי הוא החריג, והוא מהווה פגיעה בעיקרון השוויון, מכאן הצורך להתנות יישומו בתנאים אחידים, ברורים וקלים ליישום, כאשר התנאי הוא

תושבות במקום כמרכז חיים יחיד ורצוף.

בית המשפט בהכרעתו ציין מספר פסקי דין מנחים לעניין מקום מגורים קבוע (ע"א 1117/92 לונדנר נ' מנהל מע"מ ירושלים) והן בהקשר של טיב יחסים עם בני משפחה ( עמ"ה 172/01 קריספל נ' פקיד שומה צפת ).
בית המשפט קבע כי במקרה זה אין להכיר בזכאות להנחה בשל תושבות בישוב מזכה ודחה את הערעור.




וורדפרס ‹שגיאה