הלבנת הון: בית המשפט לא ישמש חותמת גומי להחלטות הוועדה לעיצום כספי

הלבנת הון: בית המשפט לא ישמש חותמת גומי להחלטות הוועדה לעיצום כספי

הפחתת עיצום כספי שהוטל על בעלים של עסק להמרת מטבע חוץ

בתאריך 03.05.07 ערכה יחידת הפיקוח של נותני שירותים ביקורת בעסקו של ירון בן עמי (להלן: "המערער"), אשר הפעיל עסק להמרת מטבע חוץ. בתאריך 20.05.08 נשלחה אל המערער "הודעה על הגשת בקשה להטלת עיצום כספי " בעקבות הפרות שונות של חובות מכוח סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס- 2000 (להלן:"החוק") והפרות סעיף 6 לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), התשס"ב-2002 (להלן: "הצו"). המערער העלה בפני הוועדה לעיצום כספי את טענותיו אולם הוועדה, דחתה את מרבית טענות המערער והטילה עליו עיצום כספי בסך 50,000 ₪. כנגד החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית משפט השלום, בהתאם לסעיף 20(א) לחוק וטען הטענות הבאות: נפלו פגמים פרוצדוראליים והבקשה לעיצום כספי לא הוגשה בהתאם לתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי), התשס"ב- 2001, הביקורת לא ביססה הפרות של חובת אימות פרטים ושמירת מסמכים, המערער ביצע רישום פרטי לקוח כנדרש, כאשר תאגיד המבקש המרה אין צורך לרשום את האורגן כמי שביצע את הפעולה וגובה העיצום אינו סביר.

בית המשפט פסק:

  1. פגמים בהליך – בית המשפט דחה את טענות המערער וקבע כי הדו"ח מנוסח באופן ברור ומפורטות בו ובנספחיו ההפרות עליהן הוא מתבסס ואף לא מצא כי כתוצאה מהפרת התקנות בדבר הגשת הבקשה כנדרש נפגעו זכויותיו של המערער באופן שהצדיק את ביטול ההליך
  2. חובת אימות פרטים ושמירת – בית המשפט קבע בעניין הפרות בנושא אימות פרטים ושמירת מסמכים כי לא ברורה לו קביעת הוועדה, כי טענת המערער נטענה ללא ביסוס. עיון בדו"ח מראה כי לא צורף נספח המפרט את הפעולות בהן נמצאו הפרות ולא צוין מספרן המדויק. כך גם להעדר הפירוט בעניין מסמכי הזיהוי ולעירוב שנוצר בדו"ח בין המקרים בהם לא נמצאו כלל העתקים של מסמכי זיהוי לבין אלה שנמצא בהם העתק של מסמך זיהוי אחד. בית המשפט קבע, כי מאחר ולא נעשתה הפרדה, כאמור, אין בסיס לקביעה כי המערער הפר את הוראות הצו. בנוסף, בית המשפט מצא כי קיימת סתירה בין סעיף 3 לצו שקובע כי העתק מצולם של תעודת הזהות יישמר אצל נותן שירותי המטבע, ובין סעיף 9(א) באשר לחובת שמירת העתק של מסמכי הזיהוי וקבע, כי במקרה זה על המערער ליהנות מן הספק ואין מקום לקבוע כי הפר את הוראות הצו עת הסתפק בשמירת העתק מסמך זיהוי אחד בלבד.
  3. תאגיד כמבקש השירות – בית המשפט בחן את לשון סעיף 2(א) לצו וקבע בניגוד לקביעת הוועדה, שאורגן של תאגיד יכול לבקש שירות בשם התאגיד, והתאגיד הוא שייחשב למבקש השירות. עוד הוסיף בית המשפט כי מקובלת עליו גישתה של הוועדה לפיה המצב הרצוי הוא שפרטיו של האורגן ירשמו, אולם מצב זה אינו מוסדר בצו. במצב דברים זה נקבע, כי המערער לא הפר את החובה המוטלת עליו כאשר הסתפק ברישום פרטי התאגיד מבקש השירות.
  4. אי רישום שמו של המערער על גבי טופס הצהרת מבקש השירות – בית המשפט קבע כי מטרת הזיהוי הושגה במקרה דנן עם רישום מספר הזהות של העובד על גבי טופס הצהרת מבקש השירות. עוד קבע בית המשפט כי גם אם מדובר בהפרה טכנית של הסעיף, אין הפרה זו מצדיקה הטלת עיצום כספי .
  5. גובה העיצום – בית המשפט פסק כי לאור אותן טענות של המערער שהתקבלו יש מקום להתערב בגובה העיצום הכספי שהוטל ולכן העמיד את העיצום כספי על סך של 20,000 ₪ וחייב את המשיב בשכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך 15,000 ₪.




ליעוץ משפטי בתחום עבירות מס, עבירות כלכליות והלבנת הון נא לפנות למשרד עורכי הדין בתרון, בר-טוב

תוכן זה נועד למתן אינפורמציה בלבד, הוא אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לייעוץ משפטי שניתן על ידי עו"ד.

השימוש והגלישה באתר בהתאם מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש באתר